בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה שהגישה התובעת לפיצוי כספי בגין נזק שגרמה משאית בבעלות נתבעת 1 המבוטחת אצל נתבעת 2 לכבלי תקשורת ועמודי טלפון של התובעת.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו גובה הנזק יועמד על סך של 4,100 ₪ וכל שנותר הוא להכריע בעניין האחריות.

עובדות שאינן שנויות המחלוקת

ביום 4.6.09 נהג מר דוד אלימלך (להלן: "הנהג") במשאית של נתבעת 1, בדרך עפר צדדית ובמהלך נסיעתו פגעה המשאית בכבל תקשורת של התובעת.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי הנהג נהג בפראות וכתוצאה מכך נמשכו כבלי תקשורת השייכים לתובעת וגרמו לשבירת 2 עמודי טלפון. התובעת מייחסת לנהג רשלנות ולחילופין טוענת כי יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו". לחילופין, מייחסת התובעת לנתבעת 1 הפרת חובה חקוקה כאשר במחדליה או במעשיה פעלה בניגוד לחוק הבזק ותקנותיו.

טענות הנתבעות

הנתבעות טוענות כי כבל של התובעת, שהיה נמוך מן הגובה המותר בחוק, נתפס בארגז המשאית של נתבעת 1. הנתבעות טוענות כי גובה המשאית אינו עולה על 4 מטרים, ולא חרג מגבולות המותר בהתאם לתקנה 85(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. עוד נטען כי באותו מקום היו מס' כבלים נוספים שהמשאית לא פגעה בהם. הנתבעות טוענות כי בנסיבות העניין, הנהג לא יכול היה לצפות כי כבלי הטלפון יוצבו באופן כה נמוך ולכן לא יכול היה למנוע את הפגיעה בהם. הנתבעות אף טוענות כי כבלי הטלפון שהתקינה התובעת באופן רשלני מהווים חפץ מסוכן כמובנו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל כן על התובעת להוכיח שלא התרשלה וכי נקטה באמצעי זהירות נאותים למניעת הנזק.

דיון

מטעם התובעת העיד מר ליאור כברה ומטעם הנתבעות העיד הנהג.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, שמעתי את העדים וסיכום טענות בע"פ, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

העד מטעם התובעת, מר כברה, לא ראה את אירוע התאונה. כברה העיד כי כאשר הגיע למקום פגש באדם ששמו דניאל, הבעלים של מפעל אלומיניום המצוי בסמוך למקום האירוע. כברה העיד כי דניאל "נתן לי את כל הפרטים והוא ראה את כל מה שקרה שם" (ע' 2 ש' 3). כברה העיד כי דניאל מסר לו כי המשאית נסעה בפראות בדרך לא סלולה ותלשה את העמודים "זה הפרטים שאותו בן אדם נתן לי" (ע' 2 ש' 5-6).

הדברים שמסר כברה באשר לאירוע התאונה הינם עדות מפי השמועה. התובעת, אשר עליה מוטל הנטל להוכיח את תביעתה, נמנעה מלהביא לעדות את אותו דניאל, אשר זהותו ידועה לה או שניתן היה לברר זהותו בקלות. הימנעות התובעת מהבאת מר דניאל לעדות מדברת בעד עצמה שכן, ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגירסתו.

העד מטעם הנתבעות, הוא הנהג, נכח במקום האירוע וסיפר מכלי ראשון על שאירע. לדבריו, בעת נסיעה, פנה לדרך עפר בצד ימין של הכביש. הנהג הבחין במספר כבלים של בזק, אותם עבר, עד שהגיע לכבל שבו פגע. הנהג העיד: "ראיתי את הכבל ממש ירד לכיווני, איך שראיתי את הכבל שירד אני נעצרתי, נעמדתי במקום והתחלתי לחזור טיפה אחורה. בכניסה למקום היו כבלים לפני, בכבלים שלפני לא קרה שום דבר, זאת אומרת שכבלים היו בגובה שהנורמלי לדעתי זה 4.9-5 מטר. אם בכבל הבא כשנכנסתי, פגעתי בו, זאת אומרת שהכבל היה נמוך מאשר הוא אמור להיות בחוק. המשאית לא משתנה. המשאית אמורה להיות בחוק 3.90-4 מטר. זה לא משתנה" (ע' 4 ש' 6-10). הנהג העיד כי ראה את הכבל טרם שהגיע אליו והעריך את גובהו ב- 4.2,4.3 עד 4.5 מ' (ע' 5 ש' 2-3). בפועל, גג המשאית פגע בכבל (ע' 5 ש' 8-9). הנהג העיד כי נסע במהירות של 10 קמ"ש, הכחיש את טענת התובעת כי נסע בפראות וטען כי לא הפיל עמוד בזק, אלא משך את הכבל. הנהג טען כי אם היה מפיל עמוד הרי שרכבו היה נפגע, וזאת לא קרה.

התובעת לא הביאה ראיה כלשהי לגובה המשאית. מעבר לכך, התובעת אף לא ביקשה לבדוק את המשאית המעורבת ולמדוד את גובהה. משכך, קיימת בענין זה עמדת הנתבעים לפיה גובה המשאית לא עלה על 4 מ'. לכתב ההגנה צורפה חוות דעת של השמאי אהוד ברקאי לפיה גובה המשאית 3.9 מ'.

לא מצאתי בטיעוני התובעת מהו הגובה התקני של כבל בזק באיזור התאונה. ב"כ התובעת הפנה לתקנות הבזק והחשמל (התקרבויות והצטלבויות בין קווי בזק לבין קווי חשמל), תשמ"ו-1986, מהן הסיק כי על כבל בזק להיות מונח בגובה של 4.85 מ' מעל דרך. ב"כ התובעת טען כי תקנות אלו אינן חלות בענייננו שכן ספק אם המקום בו אירעה התאונה הינו "דרך". לא ברור לי מנין קביעה זו, אולם שותפה אני למסקנה כי תקנות אלו, ככל הנראה, לא חלות בענייננו שכן לא הוכח שמדובר במקום הצטלבות או התקרבות בין קווי בזק לקווי חשמל. לא הוצג ע"י התובעת כל טיעון אחר באשר לגובה התקני של כבל בזק במקום האירוע.

ב"כ הנתבעות הפנה לתקנות הבזק (תקנים ומפרטים של רשתות כבלים) התשמ"ח-1987, לפיהן גובה הכבל צריך להיות 5.2 מ' מעל פני הקרקע. דומה כי הכוונה היא לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (תקנים ומפרטים של רשתות כבלים), התשמ"ח-1987 אך לא מצאתי בהן הוראה לגובה כבל בזק.

מכל מקום, התובעת לא הרימה הנטל להוכיח מהו הגובה התקני של כבל בזק והאם במקום האירוע הכבלים היו מותקנים בהתאם לתקן. הנחה סבירה היא כי על כבל בזק להיות גבוה יותר מגובה של 4 מ', גובה המשאית בענייננו, שאינה משאית עמוסה במטען חריג בגובהו אלא משאית במידות רגילות. ככל והכבל במקום היה מותקן בגובה סביר, המשאית לא היתה אמורה לפגוע בכבל. הדבר מקבל משנה תוקף מעדות הנהג לפיה, טרם הפגיעה בכבל חלף מתחת למספר כבלים ללא פגיעה. דהיינו, הכבל בו פגעה המשאית לא היה מתוח ומותקן כראוי.

אציין כי בהקשר זה מקובלת עלי עמדת ב"כ התובעת לפיה על נוהג בדרך מוטלת החובה להבחין בנעשה בדרך וממולו ולנקוט באמצעי זהירות נדרשים, כאשר רואה הוא מכשול בדרך. אולם בענייננו, ולאור הממצאים שהוכחו, דומני כי הנהג נקט באמצעי זהירות סבירים בנסיבות הענין. הנהג העיד כי חלף מתחת למספר כבלי בזק בשלום, טרם הפגיעה בכבל הרלוונטי. יתר על כן, הנהג העיד כי ראה את הכבל, טרם הפגיעה אך שיער כי כשם שחלף מתחת לקודמים יעשה גם הפעם והעריך את גובה הכבל בין 4.2-4.5 מ', גבוה בלפחות 20 ס"מ מגובה המשאית. הנהג נסע במהירות של 10 קמ"ש, נסיעה איטית ביותר, והפגיעה היתה בגג המשאית. כמו כן, מהתמונה שצרפה הנתבעת ואשר צולמה מיד לאחר התאונה (ת/2) ניתן לראות כי עמוד הבזק נטוי הצידה אך לא נמצא על הקרקע. הדבר מתיישב עם גרסת הנהג.